בנם של סמירה וגברא. יוסף נולד בדאליית אל־כרמל ביום 27.11.1988. הוא הילד השלישי להוריו, אח של אולפת, לינה וגל.
יוסף כחול העיניים גדל בדאליית אל־כרמל. אביו ואחותו סיפרו שהוא נולד יפה תואר, עורו צח כשלג ועיניו כחולות כשמיים: "כשנולד כבש עם היופי האדיר שלו את כל מי שראה אותו. הילד המיוחד הזה גדל להיות ילד רגיש, חכם ונבון, צנוע ומסודר. יחד עם זאת היה ילד קצת שובב שאהב לעשות מעשי קונדס. מילדותו אהב את האחר, אהב לעזור לזולת, ילד מאוד מנומס וחביב על כולם."
יוסף למד בבית הספר היסודי ג (בכיתות א–ג) ובבית הספר היסודי ב (בכיתות ד–ו), שניהם בדאליית אל־כרמל. גם את לימודיו בחטיבת הביניים עשה בכפר הולדתו, ולאחר מכן למד בבית הספר התיכון ברמת דוד.
הוא אהב ספורט ואהב לקרוא ספרים. אהב את בני משפחתו, את הוריו ואת אחיו, אהבה שאין כמותה. אביו ואחותו סיפרו כי היה ביישן וטוב לב, נדיב ואמין אך גם אמיץ וקשוח.
בתקופת לימודיו בתיכון הבשילה אהבתו לזולת, ובעקבות רוח ההתנדבות שנשבה בו יוסף הצטרף לשורות המשמר האזרחי בדאליית אל־כרמל. הוא היה אופנוען מוכשר, וחלם להצטרף ליחידת האופנועים של המשטרה.
יוסף סיים את לימודיו בתיכון והתגייס לצה"ל ביום 26.03.2007. הוא שירת בחיל ההנדסה הקרבית, ובמהלך שירותו השתתף במבצע "עופרת יצוקה", שנערך בין סוף 2008 לתחילת 2009. הוא סיים את שירותו הצבאי ביום 26.03.2010.
ביום 21.9.2010 התגייס יוסף למשטרת ישראל. הוא שירת במרחב ציון שבירושלים.
גם במילואים בצה"ל שירת יוסף כשוטר ואף השתתף במבצע "צוק איתן", שנערך ביולי–אוגוסט 2014.
מפקדו של יוסף פקד מיכאל סויסה, קצין סיור תחנת מורייה, סיפר: "בתחילת דרכך במשטרה היית ביחידת החקירות, אך התעקשת שמקומך הוא איתנו בשטח, בסיור. מדי יום הגעת מהצפון הרחוק כדי למלא את תפקידך. עשית זאת על הצד הטוב ביותר, ועל כך זכית להוקרה והערכה ממפקדיך לאורך השנים."
רב־סמל מתקדם יוסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום 16.10.2017. הוא היה בן עשרים ושמונה בנופלו. יוסף הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעספיא. הוא הניח הורים, שתי אחיות ואח.
ניצב משנה רונן עובדיה, מפקד תחנת מורייה, ספד ליוסף: "למדתי להכיר ונחשפתי לשוטר אמיץ, שקדן, מקצועי ברמ"ח איבריו, אהוד ואהוב על חבריו, שביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר מתוך אידאולוגיה ומוסר עבודה ייחודיים. על כך קיבלת תעודות הוקרה והערכה שלהן היית כל כך ראוי. חבריך מספרים על חבר אמת, שנחלץ בכל שעה ובכל מצב לכל דורש. לפני כשבועיים, כאשר התקשרתי להחמיא לך על תפיסתו של עבריין, אמרת לי בענווה שכל כך מאפיינת אותך, 'זה תפקידי'."
פקד מיכאל סויסה, קצין סיור תחנת מורייה, ספד: "יוסף היקר, אני עומד כאן ... ולא מצליח לעכל שאתה לא כאן. בשש השנים האחרונות שימשתי המפקד הישיר שלך והרבה מעבר לכך – חבר ... במהלך הזמן הכרנו לעומק ושיתפת אותי בתוכניותיך העתידיות להקים משפחה ולהביא ילדים, אך בשבריר של רגע נגדעו חייך הקצרים, ואתה אפילו לא בן שלושים ... יוסף, דמותך תמיד תהיה בעינינו כאיש הקשוח עם המראה המיוחד ועם זאת רגיש, שוטר בכל רמ"ח איבריך ואהוב על כל סובביך ... זיכרונך ילווה אותנו לנצח ..."
מר רפיק חלבי, ראש מועצת דאליית אל־כרמל, ספד ליוסף: "אני עומד כאן ליד שורות המצבות ומאמץ לשון בלתי מוכרת לי. איזה הספד ואיזה קינה קוראים כאן, הרי אין עצוב יותר מלהיות הורים לילד מת, זה ממש נוגד את חוקי הבריאה. מה אומר לאב אבו יוסף ג'ברא ... במקום להתכונן לחתונה של יוסף עם בחירת ליבו הנאמנה והחסודה בחודשי האביב הקרובים ולטפח את הגינה של הבית, הוא צריך להשקות את השיש הלבן ואת הוורד האדום ששתל ליד המצבה ...
יוסף היה שורשי אסלי, בנו של הר הכרמל, וההר הזה מרכין את פסגתו היום ... הוא היה עץ זית נטוע באדמת אבותיו, שורשיו בבטן האדמה וצמרתו מעלה מעלה ... מעולם לא גיבש תפיסה פוליטית, אבל שייכותו הייתה מובהקת, אהבתו לארץ ולנוף ילדותו הייתה שלמה. יוסף היה איש ערכי, נעים הליכות, פעיל בחברה, התחבר והתקבל והתנדב ...
הינה דברים שכתב המשורר ויסטן יו אודן בפואמה 'בלוז ההלוויה': 'עצרו את השעונים, נתקו את הטלפונים, זרקו עצם לכלבים כדי שלא ינבחו, השתיקו את הפסנתרים, ולקול תוף עמום הוציאו את הארון, יבואו האבלים. קראו למטוסים לעוף מעל לראשינו לצייר בשמיים שתי מילים: הוא איננו. קשרו סרט אבל על צוואריהן הלבנים של היונים בכיכרות ושוטרי התנועה לבשו כפפות שחורות' ...
יוסף נולד ל'דור המפונקים', אבל ממש לא, הוא היה צפון, דרום, מזרח, מערב, עבודה כל ימות השבוע. הוא התנדב למשטרה בנערותו ... איש ברזל מוצק ... שש שנים תכנן חתונה עם אהבת חייו, ולפתע הכול נעלם ... עוד שוטר נפל בירושלים ... רק אנא מכם אל תאמרו 'ברית דמים'! רוצה לומר כי בנינו שומרים על הבית, כי אין לנו בית אחר! ... יוסף אהובי, נוח לך עטוף בתכריכי הרחמים, ינעמו לך רגבי עפרך."
תצוגת מפה